Noa Ben-Nun Melamed
boat

הבית של נועה

אמנות: רוח – קרני עם-עד

הבית של נועה

תערוכה של נועה בן-נון מלמד, בגלריית "הקיבוץ".

אני מתקשה להיזכר מתי לא חיפשתי את יציאת-החירום של גלריית "הקיבוץ", מיד לאחר כניסתי אליה – ובוודאי קשה לזכור את אותן הזדמנויות בהן נזקקתי לסופרלטיבים שיתארו תערוכה שהוצגה בה. הכוח המהפנט בעבודותיה של נועה בן-נון מוכיח (כמו המשפט מהתשדיר ההוא) ש"אפשר גם אחרת"! נועה יודעת מה לעשות, ועושה זאת היטב. כמורה לצילום במכללת "הדסה" בירושלים, ובוגרת המדרשה ברמת-השרון, היא משלבת את שני המדיומים עליהם היא אמונה – ציור וצילום. בן-נון בוחרת במוטיבים פשוטים, שכיחים, בעיצוב נוקשה ודקורטיבי, כדי לומר משהו מורכב ומתוחכם שיונק מאמוציות אישיות ותפיסת עולם שניזונה מאסכולת יונג.

האובייקטים של נועה מתקיימים בכמה דברים, ובתור שכאלה הם מסוגלים לדבר עם כל אחד ברמה אחרת. צב שסובב במעגל אינסופי עשוי להזכיר חוויות ילדות, וגם מיתוסים ארכיטיפיים ופאגניים בהם נשא את היקום על גבו. הצריף הדל שצולם והודבק על גבי אלומיניום בוהק מייצג גם בית קולקטיבי, וגם צינוק או (בהתייחס לארובה) משרפה. שני כדי החרס משמשים בו בזמן כאלמנט אסתטי, כלי קיבול לנוזלים, או אפר, וגם ממצא ארכיאולוגי שעומד בסתירה לפרח רענן שמרחף עליו כענן.

נועה אולי לא תודה בדבר, ויכול להיות שלא התכוונה לכך מתחילה, אבל מושג "הבית" עובר כחוט-השני לאורך עבודותיה. בעבודה אחת היא מציבה שני ראשי גמלים שמכוונים לעבר עיגול כחול אותו היא מכנה "מי-תהום". הגמל – חיה מדברית שהמרחבים הצחיחים משמשים לה בית – מגלה במים הזכים את אותה תחושה שאולי לבני תמותה שכמותנו מגלם הבית הפיזי – שלווה, מנוחה, סיפוק.

הדימויים של נועה לא מתמסרים בקלות, וגם היא עצמה מעידה שלא תמיד ברור לה למה התוצאה הסופית יצאה כך ולא אחרת. רק לאחר שהניחה צילומים, ניפתה אותם, והניחה אחרים, רק אחרי ששילבה מתערבים שונים על-גבי הבד או האלומיניום – נוכחה לפתע שהעבודה עומדת בפני עצמה, ונוכחותה חזקה דייה כדי לצאת מחלל הסטודיו.

מה שהגיע לגלריית ה"קיבוץ" נראה מעניין ומבטיח. התערוכה הבאה תהייה של צייר מצויין – פיני צינוביץ'. שני האירועים האלה – יש לשער – יחזירו לכאן הרבה מאוכזבים.