Mythographies
—
Installation, digital photographs, processed and unprocessed, archival pigment prints, iron and steel objects cut by laser based on photographic images, varying dimensions, 2015.
Inga Gallery, Tel Aviv
Curator: Etty Schwartz
Joint exhibition of Etty Schwartz, Ruth Agassi and Noa Ben-Nun Melamed.
Side by side with autobiographical themes as expressed in the split-in-half admiral figure and the destroyer which undergo a process of emptying and abstractization, I build a new world conveying internalized associative and mythic perceptions. Together they create a 'meta-location', animated by imagination – beautiful but threatening and lifeless. The photographic image is taken apart and examined. At times the photograph is uprooted from its context; at other times it is processed to form a new reality. Ultimately, derived from the photo, the image becomes a metallic sculpture.
The exhibition combined the work of three artists and invited contemplation of memory and autobiography vis-à-vis collective and political myths, examining the boundaries of the medium of photography vis-a-vis traditional landscape photography. The exhibition dealt with “an attempt to restructure the past, while knowing that memory is elusive, that the space in which this restructuring takes place is mythical”.
(Shimon Adaf)
READ LESS
—
Installation, digital photographs, processed and unprocessed, archival pigment prints, iron and steel objects cut by laser based on photographic images, varying dimensions, 2015.
Inga Gallery, Tel Aviv
Curator: Etty Schwartz
Joint exhibition of Etty Schwartz, Ruth Agassi and Noa Ben-Nun Melamed.
Side by side with autobiographical themes as expressed in the split-in-half admiral figure and the destroyer which undergo a process of emptying and abstractization, I build a new world conveying internalized associative and mythic perceptions. Together they create a 'meta-location', animated by imagination – beautiful but threatening and lifeless. The photographic image is taken apart and examined. At times the photograph is uprooted from its context; at other times it is processed to form a new reality. Ultimately, derived from the photo, the image becomes a metallic sculpture.
The exhibition combined the work of three artists and invited contemplation of memory and autobiography vis-à-vis collective and political myths, examining the boundaries of the medium of photography vis-a-vis traditional landscape photography. The exhibition dealt with “an attempt to restructure the past, while knowing that memory is elusive, that the space in which this restructuring takes place is mythical”.
(Shimon Adaf)
מיתוגרפיות
—
מיצב, תצלומים דיגיטליים מעובדים ובלתי מעובדים, מודפסים בהזרקת דיו פיגמנטי על נייר כותנה, אובייקטים חתוכים בלייזר עשויים מברזל מושחר ונירוסטה של דימויים הלקוחים מתוך צילומים, גדלים משתנים, 2015.
גלריה עינגע, תל אביב
אוצרת: אתי שוורץ
תערוכה משותפת לאתי שורץ, רותי אגסי ונועה בן-נון מלמד.
בצד העיסוק שלי בתכנים אוטוביוגרפיים, הבאים לידי ביטוי בפסל דמותו של האדמיראל החצוי והמשחתת, שעוברים תהליך של הפשטה וריקון, נבנה עולם חדש שמשקף תפיסות מופנמות אסוציאטיביות ומיתיות. יחד הם יוצרים 'אל־מקום' המופעל על ידי הדמיון - יפה אך מאיים, שאין בו חיים. העבודה מפרקת ובוחנת את הדימוי הצילומי. לעיתים התצלום רק נעקר מההקשר שלו, לעיתים הוא מעובד ויוצר מציאות חדשה; ולבסוף נגזר מהתצלום, עובר עיבוד והופך לפסל ממתכת.
התערוכה שילבה שלושה גופי עבודות והעלתה תהיות ביחס לזיכרון וביוגרפיה אישית אל מול מיתוסים קולקטיבים ופוליטיים, תוך בחינה של גבולות מדיום הצילום אל מול צילום נוף מסורתי. היא עסקה "בניסיון להבנות מחדש את העבר, עם כל הידיעה שהזיכרון מתעתע, שבעצם מרחב הפעולה של ההבניה הזו הוא מיתי".
(שמעון אדף)
—
מיצב, תצלומים דיגיטליים מעובדים ובלתי מעובדים, מודפסים בהזרקת דיו פיגמנטי על נייר כותנה, אובייקטים חתוכים בלייזר עשויים מברזל מושחר ונירוסטה של דימויים הלקוחים מתוך צילומים, גדלים משתנים, 2015.
גלריה עינגע, תל אביב
אוצרת: אתי שוורץ
תערוכה משותפת לאתי שורץ, רותי אגסי ונועה בן-נון מלמד.
בצד העיסוק שלי בתכנים אוטוביוגרפיים, הבאים לידי ביטוי בפסל דמותו של האדמיראל החצוי והמשחתת, שעוברים תהליך של הפשטה וריקון, נבנה עולם חדש שמשקף תפיסות מופנמות אסוציאטיביות ומיתיות. יחד הם יוצרים 'אל־מקום' המופעל על ידי הדמיון - יפה אך מאיים, שאין בו חיים. העבודה מפרקת ובוחנת את הדימוי הצילומי. לעיתים התצלום רק נעקר מההקשר שלו, לעיתים הוא מעובד ויוצר מציאות חדשה; ולבסוף נגזר מהתצלום, עובר עיבוד והופך לפסל ממתכת.
התערוכה שילבה שלושה גופי עבודות והעלתה תהיות ביחס לזיכרון וביוגרפיה אישית אל מול מיתוסים קולקטיבים ופוליטיים, תוך בחינה של גבולות מדיום הצילום אל מול צילום נוף מסורתי. היא עסקה "בניסיון להבנות מחדש את העבר, עם כל הידיעה שהזיכרון מתעתע, שבעצם מרחב הפעולה של ההבניה הזו הוא מיתי".
(שמעון אדף)
